שטחי יהודה ושומרון אינם נחשבים "חוץ לארץ" לצורך פרשנות חוזה - פסקדין

רקע

מונחת בפני תביעה כספית בסך ­­­­­­­­­­­ 9,100 ש"ח.

קרביץ (1974) בע"מ (להלן: "התובעת"), הינה חברה העוסקת ביצור, ייבוא ושיווק של מכשירי כתיבה וציוד משרדי. ביום 14.6.2000 התקבלה פניה מאת שטיצברג אריה (להלן: "הנתבע 1") אל התובעת בהצעה לקנות את מלאי השקים החוזרים שברשותה, (העתק המכתב צורף כנספח א' לכתב התביעה).

ביום 25.6.2000 נחתם בין התובעת לבין הנתבע 1 הסכם לניכיון שיקים (העתק ההסכם צורף כנספח ב' לכתב התביעה). וביום 17.12.2003 נחתם הסכם נוסף (העתק ההסכם צורף כנספח ג' לכתב התביעה). בהתאם להסכם בין הצדדים העבירה התובעת ביום 24.3.2004 לידי שטיצברג שמחה (להלן: "הנתבע 2"), שהינו בנו של הנתבע 1 ועובד עימו בעסקו, 66 שיקים על הסך הכולל של 18,278 ש"ח. הוא אישר בחתימתו את קבלת השקים וציין כי קיבל את השקים ללא בדיקה (העתק תעודת המשלוח צורפה כנספח ד' לכתב התביעה).

בהתאם לסעיף 3 להסכם מיום 17/12/03 התחייבו הנתבעים לשלם בגין השקים לתובעת בתוך 7 ימים, סך של 8,225 ש"ח, דהיינו 45% משווי הקרן של השקים. על אף פניותיה הרבות של התובעת נמנעו הנתבעים מלפרוע את חובם.

לאחר שכל ניסיונות התובעת לגבות את החוב האמור עלו בתוהו, לא נותרה בידיה כל ברירה אלא להגיש תביעה זו כאשר סכום החוב צמוד ומשוערך ליום הגשתה.

מנגד טוענים הנתבעים, כי אינם חבים לתובעת את סכום תביעתה כולו או מקצתו וכי ההיפך הוא הנכון. לגישתם המשיבה היא אשר חייבת החזר כספי בסך של 951 ש"ח  וזאת לאחר קיזוז הסך של 8,225.41 ש"ח  המהווה את סכום התביעה  וזאת בהתאם לסיכום התחשבנות מיום 05/03/06 אשר נערך על ידי הנתבע 1 וצורף כ-נת /3 לת.ע.ר הנתבע 1. לגישת הנתבעים התובעת היא אשר הפרה את ההתחייבות בין הצדדים והתעלמה מזכות הקיזוז הקיימת לנתבעים.

בנוסף לכך, לגישת הנתבע 2, לא קיימת כל יריבות  בינו לבין  התובעת. בסעיף 3 לבקשת הרשות להתגונן, הוא  טוען כי אינו חתום על ההסכם, ופעל כפקידו של הנתבע 1 בלבד.

ביום 10/05/06 התקיים דיון בבקשת רשות להגן מטעם הנתבעים. ב"כ התובעת הודיעה כי היא מוותרת על חקירת המצהירים וטענה לגופו של עניין. לגישתה מעולם לא נשלחה כל הודעת קיזוז מטעם הנתבעים ועל הנתבעים היה לפרט באשר לכל שיק את הטענה. לגישתה בהתאם לחוק החוזים היה על הנתבעים לשלוח הודעת קיזוז תוך זמן סביר ואילו תקופה הנעה בין 3-6 שנים איננה סבירה בנסיבות העניין לגישתה.

מנגד הפנה ב"כ הנתבעת המלומד לספרו של כב' השופט  אורי גורן אשר מחזק את טענתו כי הודעת הקיזוז יכול שתעלה גם בכתבי הטענות עצמם. יתרה מכך טען ב"כ הנתבעת כי בין הנתבע 2 ובין התובעת לא קיימת כל יריבות וזאת מאחר ואינו חתום על ההסכמים בין הצדדים.

בהחלטה מיום 04/06/06 ניתנה לנתבעים רשות להתגונן. עם זאת בקשת מחיקתו של הנתבע 2 נדחתה לאור חתימתו על תעודת המשלוח והצורך בבירור עובדתי באשר למעמדו בהסכמים שבין הצדדים.

תביעה זו הוגשה בהליך של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

דיון

לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות והמסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לקבל את התביעה והכל כפי שיפורט להלן.

נטל השכנוע:

הטוענת טענה החשובה לעמדתה במשפט נושאת בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובעת המבקשת סעד, נושאת בנטל  השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות  את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי  על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 - 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי   פ"ד כ"א (2) 358, 364).

אכן בתיק זה, כבכל הליך תביעה שיגרתי, התובע הוא בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" ולפיכך נטל ההוכחה להוכיח את טענותיו עליו הוא מוטל.

 נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 נקבע:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

לעניין נטל השכנוע - ההלכה היא, שכאשר טענת ההגנה היא מסוג "הודאה והדחה"  נטל הראיה והשכנוע רובץ על כתפיי הנתבעים. ראה, למשל, ע"א (חיפה) 4224/99  משה אסאו נ' בנק דיסקונט לישראל, תק-מח 2000(2), 1576, 1579.

מטענות הצדדים ומן העדויות שנשמעו עולה שהנטל להוכיח את עצם היריבות בין התובעת לבין הנתבע 2 על התובעת הוא מוטל. יחד עם זאת, לעניין גובה החוב עצמו,   הנתבעים אינם מתכחשים לחוזה,  או לפירוט השיקים שנמסרו והחישוב שנעשה, אלא שטוענים שעומדת להם זכות קיזוז טובה כנגד התביעה. בנסיבות אלו המדובר בטענה מסוג "הודאה והדחה" ועל הנתבעים הנטל לשכנע את בית המשפט בקשר לכך.